הרגלי פרודוקטיביות של מתכנתים מצליחים¶
תשכחו לרגע מרשימות אפליקציות ניהול משימות ושיטות עם שמות מהודרים. פרודוקטיביות אמיתית של מתכנתים לא נובעת מהכלי הנכון - היא נובעת מכמה הרגלים פשוטים שחוזרים אצל כמעט כל מתכנת יעיל שפגשתי, בלי קשר לאיזה כלים הם משתמשים בהם. הנה מה שבאמת עושה את ההבדל.
הם מגנים על זמן ריכוז עמוק¶
כתיבת קוד דורשת מה שנקרא ריכוז עמוק - מצב שבו כל ההקשר של הבעיה נטען בראש שלכם בבת אחת. הבעיה היא שהמצב הזה שביר, וכל הפרעה - הודעה, שאלה קצרה מקולגה, התראה בטלפון - שוברת אותו, ולוקח דקות ארוכות לחזור לאותה רמת ריכוז.
מתכנתים פרודוקטיביים באמת מגנים על הזמן הזה בקנאות. הם קובעים חלונות זמן שבהם הם לא זמינים להפרעות, מכבים התראות, ולומדים להגיד "אני חוזר אליך בעוד שעה" במקום לענות מיד לכל הודעה. זה לא חוסר נימוס - זה הכרה בכך שריכוז עמוק הוא המשאב הכי יקר שלהם, ושהוא נשבר בקלות.
הם מתחילים ממה שהכי קשה¶
יש נטייה טבעית להתחיל את היום עם המשימות הקלות - לענות למיילים, לסדר קבצים, לעשות דברים קטנים שנותנים תחושת הישג מהיר. הבעיה היא שהאנרגיה המנטלית הגבוהה ביותר שלכם קיימת בתחילת היום, וכשאתם מבזבזים אותה על משימות קלות, אתם מגיעים למשימה הקשה באמת - זו שדורשת חשיבה עמוקה - כשכבר עייפתם.
מתכנתים פרודוקטיביים מזהים את זה, ומתחילים את היום דווקא במשימה הקשה ביותר, בזמן שהראש הכי חד. המשימות הקלות נדחות לאחר הצהריים, כשהאנרגיה יורדת ממילא ולא ממש חשוב לביצוע שלהן.
הם כותבים לפני שהם כותבים קוד¶
טעות נפוצה היא לפתוח עורך קוד ולהתחיל להקליד מיד, לפני שבאמת ברור מה הפתרון. זה מוביל לקוד שמתחיל בכיוון אחד, מתגלה כלא נכון באמצע, ונכתב מחדש שוב ושוב - הרבה יותר איטי מאשר לחשוב קודם.
מתכנתים מנוסים משקיעים כמה דקות בכתיבת תכנון קצר - אפילו רק פסקה של הבנת הבעיה, או שרטוט גס של השלבים - לפני שהם נוגעים בקוד בכלל. זה מרגיש כמו בזבוז זמן בהתחלה, אבל הוא חוסך פי כמה זמן בהמשך, כי הוא מונע כתיבה מחדש מיותרת.
הם עוצרים לפני שהם תקועים לגמרי¶
יש הבדל בין "לחשוב על בעיה" לבין "להיתקע בלופ אינסופי מבלי להתקדם". מתכנתים לא-פרודוקטיביים נשארים תקועים על אותה בעיה שעות, מנסים אותו דבר שוב ושוב בגרסאות קצת שונות, בלי לצעוד אחורה ולשאול אם הגישה כולה נכונה.
מתכנתים פרודוקטיביים מזהים מתי הם תקועים, ובמקום להמשיך לדחוף, הם עוצרים - הליכה קצרה, הסבר הבעיה בקול רם למישהו (או אפילו למחשב), או פשוט מעבר זמני למשימה אחרת. הפסקה הזאת כמעט תמיד מחזירה פרספקטיבה שהייתה חסרה, ולפעמים הפתרון פשוט צץ בראש בזמן שעשיתם משהו אחר לגמרי.
הם משקיעים בכלים שהם משתמשים בהם כל יום¶
זה נשמע קטן, אבל להשקיע שעה בלימוד קיצורי מקלדת בעורך הקוד, או בהגדרת סביבת עבודה נוחה, חוסך דקות רבות בכל יום, לאורך שנים. ההבדל בין מתכנת שעדיין מחפש פקודות בתפריטים לבין מתכנת ששולט בכלי שלו הוא הבדל מצטבר שנראה קטן ברגע נתון אבל עצום לאורך זמן.
מתכנתים פרודוקטיביים לא מתעצלים מההשקעה הזאת. הם רואים בכלי שלהם משהו ששווה להשתלט עליו לגמרי, בדיוק כמו ששחקן כדורגל טוב משקיע באיכות הנעליים והציוד שלו.
הם יודעים מתי לעצור ולנוח¶
הפרדוקס המעניין הוא שהרבה מהמתכנתים הכי פרודוקטיביים לא עובדים הכי הרבה שעות - הם עובדים בעצימות גבוהה יותר בפחות שעות, ומקפידים על מנוחה אמיתית. עייפות מצטברת פוגעת קשות ביכולת לפתור בעיות מורכבות, ומתכנת עייף שממשיך לעבוד עוד ועוד שעות כותב לרוב קוד גרוע יותר, שדורש תיקונים בהמשך - כלומר, בפועל, פחות פרודוקטיבי, לא יותר.
הרגל של לעצור לפני שהעייפות משתלטת, ולנוח באמת - לא לגלול ברשתות חברתיות, אלא הפסקה שמנקה את הראש - הוא הרגל שנראה כמו ויתור על זמן עבודה, אבל בפועל משפר את התוצאה הכוללת.
לסיכום¶
פרודוקטיביות אמיתית של מתכנתים לא נמדדת בכמות השעות מול המסך, אלא באיכות הריכוז, בתזמון הנכון של משימות קשות וקלות, ובידיעה מתי לעצור. אף אחד מההרגלים האלה לא דורש אפליקציה מיוחדת - כולם דורשים רק החלטה מודעת לעבוד אחרת ממה שהאינסטינקט הטבעי מכתיב.
אם אתם עוד בתחילת הדרך, הרגלים האלה שווה להתחיל לבנות כבר עכשיו, תוך כדי שאתם לומדים - הם נכנסים הרבה יותר בקלות כשהם חלק מהיסודות מלכתחילה.
התחילו את קורס התכנות הבסיסי כאן
ואם אתם רוצים לשתף שיטות עבודה ולשמוע מה עובד לאחרים -