פתרון אתחול והקמת סביבת משתמש

השרשרת מתחילה בקושחה שמסוגלת לבחור ולהפעיל רכיב boot. מנהל האתחול בוחר מערכת או מסלול, הטוען מכין את הרכיבים הנדרשים לכניסה לקרנל, והקרנל מקים את מנגנוני זמן הריצה. סביבת משתמש ושירותים נוצרים לאחר שהתשתית הזו קיימת.

זמני התחלה של processes יכולים לתמוך בסדר כללי, אך אינם מוכיחים מי יצר את מי. לשם כך צריך אירועי creation או trace מתאים. תהליך אב קצר יכול לצאת לפני איסוף המידע, ומזהה תהליך יכול להיעשות שימוש חוזר בהמשך.

כשל בחירת יעד מחייב לבדוק תצורת boot ומצב אחסון רלוונטי. כשל בדרייבר מוקדם דורש מידע על שלב טעינה, קוד כשל ו־dump אם נוצר. כשל שירות מאוחר יותר נבדק דרך מצב השירות, אירועים, תלויות והרשאות. אין הצדקה לשנות Secure Boot כדי לפתור אוטומטית כל אחד מהתרחישים.

ניסוי זמן אתחול מגדיר אם הוא restart מלא או מסלול שמשתמש בשחזור, את מצב העדכונים, ההתקנים והיישומים האוטומטיים. הוא מודד נקודות זמן מוגדרות, למשל תחילת kernel עד מסך כניסה, ולא רק תחושה שהמחשב מוכן.

ב־VBS, ה־hypervisor יכול לאכוף הפרדת זיכרון בין רמות אמון וירטואליות. קוד קרנל רגיל אינו מקבל אוטומטית גישה לכל נכס מוגן. ההפרדה הזו אינה זהה ל־CPL של user/kernel, ולכן צריך להוסיף ציר נוסף למפה המנטלית.

הדוח מציין את תצורת היעד ואת המגבלות של התצפית. אין צורך להוכיח כל שלב באמצעות שינוי מסוכן במכונת העבודה; בשלב הזה המטרה היא לבנות מפה שתכוון ניסויים עמוקים יותר ביעד מעבדה.