פתרון ארכיטקטורה שאפשר לבדוק

התור וה־workers מחזיקים יחד 72 payload-ים, כלומר 18 MiB. אם connection נוסף קורא payload לפני admission נוסף רבע MiB, ואם כל אחד משמונת ה־workers יוצר עותק commit נוסף נוספות שתי MiB. סכום הביניים הוא 20.25 MiB, לפני stacks, allocator overhead, cache, מבני אינדקס ו־buffers של מערכת ההפעלה.

אפשר להעביר Vec מן parser לתור ומשם ל־worker באמצעות ownership במקום clone. אם רכיב האחסון יכול לצרוך borrowed slice סינכרוני בזמן שה־worker מחזיק את ה־Vec, אין צורך בעותק commit. אם הכתיבה אסינכרונית וממשיכה אחרי חזרת ה־worker, צריך להעביר אליה ownership או לשמר lease מפורש; החלפת clone ב־pointer אינה פתרון.

דרישת restart לדוגמה קובעת שכל עבודה שקיבלה Accepted חוזרת כ־Queued, RunningRecovered או Completed אחרי recovery. מצב RunningRecovered מסביר שהעבודה עשויה להתבצע שוב, ולכן ההשפעה שלה צריכה להיות idempotent או מתועדת בפרוטוקול commit מתאים. אם העבודה היא חישוב טהור אפשר לחזור עליה; אם היא שולחת הודעה למערכת חיצונית, היומן המקומי לבדו אינו מבטיח בדיוק־פעם.

הגבול האבטחתי הוא worker בתהליך מוגבל עם גישה רק ל־fd-ים שנמסרו לו. הגבול בין crate של parser ל־crate של scheduler מאפשר בדיקות וסקירה אך אינו מונע unsafe פגום מלפגוע באותו תהליך. נדרוש גם בדיקה שמנסה לפתוח נתיב שאינו מורשה ומקבלת כשל צפוי.